"למה שלא תיכנס פנימה?"
שאל אותי בחור צעיר, זקן בלונדיני ועיניים כחולות, ברחוב המפריד בין כולל האברכים של פוניבז' וההיכל הגדול של הישיבה בבני ברק.
"לא יודע", עניתי, "תהיתי ביני לבין עצמי אם יתנו לי"...
"לא תנסה לא תדע"... הוא קרץ לי והלך.
וואלה צודק, נכנסתי.
השיחה הקצרה הזו התרחשה באחד הביקורים הראשונים שלי בבני ברק, בתחילת העשור הקודם, באחת החוויות הראשונות שלי בעולם החרדי. הגעתי אל העולם הזה בשל המשיכה אל השונה, אבל נשארתי בזכות הדומה.
לאורך השנים הבאות התבוננתי, חוויתי ותיעדתי דרך עדשת המצלמה את העולם הכי רחוק מן העולם המוכר לי, החילוני, התל אביבי. התחלתי עם המון שאלות ובעיקר:
למה הם שונים, איך ובמה הם שונים - ועד ששאלתי את עצמי: האם הם באמת שונים?
החיפוש נמשך הלאה, אל מגוון רחב של אוכלוסיות ואירועים, דתות ותרבויות, בכל רחבי הארץ.
לאט לאט קרה משהו, בין הדמויות ובין הסיטואציות במקומות השונים התחדדו מכנים משותפים מכל המינים והסוגים, וכל צילום זרק אותי למקומות אחרים, לזמנים אחרים, לתרבויות אחרות ולבסוף אל עצמי ואל סביבתי הקרובה.
המגוון והמחשבות הובילו לתובנה אחת גדולה- רב הדומה על השונה, וזכות הבחירה במה להתמקד היא שלנו! התובנה הפכה לקונספט צילומי הבא לידי ביטוי בספר.
התמונות צולמו מתוך החיים עצמם, צילומי רחוב קלאסיים, אבל המחשבות נזרקות הרחק משם, אל מקומות אחרים, אל תרבויות אחרות, אל מנהגים אחרים. בעוד הפרטים מבליטים את השונה- בגדים, מסיכות, זהויות שאנשים
ביקשו להבליט, ההקשרים והרגשות הצפים בנו מתוך הצפייה בצילומים מספרים לנו על המכנים המשותפים, הקרבה והדמיון אשר מתחת לפני השטח.
הצילומים אותנטיים לחלוטין, אינם מבוימים או מתוכננים, והם מאפשרים לכל אחת ואחד לברוא עולם פרשני משל עצמה/ו.
"רב הדומה" צולם בישראל, המקום בו נולדתי ובו אני חי, והוא מתעד את הרקמה החברתית הישראלית אחרי כל המלחמות, מבחוץ ומבפנים.
בשיח החברתי-תרבותי, שבו מועצמות חוויות של שיסוי, של קיטוב ושל פילוג, הצילומים מציעים מבט אחר על חברה מורכבת ומלאת סתירות ומרקמים.
הפרשנות נכונה, כמובן, לא רק לישראל. הדמיון הוא אנושי ונכון לכל מקום וחברה. הבחירה מה לראות- דומה או שונה, היא שלנו, בכל מקום וזמן.
אני מזמין אתכם להיכנס יחד איתי לעולם "רב הדומה".